סיפור חייו של הבודהה ולמה הוא רלוונטי גם היום
6.
אחרי שהחליט לזנוח גם את דרך הסיגופים, התיישב סידהרתה תחת העץ בהחלטה שלא יקום עד ש…
עד שמה בעצם?
בדרך כלל אומרים ״עד שלא יזכה להארה״ או ״עד שלא יבין״. אני נוטה לדמיין אותו פשוט מיואש- הוא עשה דברים די קיצוניים בשנים האחרונות, קיבל החלטה על שינוי קיצוני באורח חייו, סיגף לפי הספר, וזה לא עזר. וזה דווקא אקט הגיוני של ייאוש- אני יושב פה עכשיו ולא זז. מיציתי.
בתוך התרגול העמוק שסידהרתא היה שרוי בו, הופיע השד מארה, בכוונה להכשיל אותו בדרכו להתעוררות.
הוא שולח את בנותיו היפות ביותר כדי לפתות את סידהרתא, הוא שולח צבאות של שדים, הוא מתגרה בו. סידהרתא ממשיךלשבת ולא לזוז.
אם היינו מספרים את הסיפור הזה עכשיו, סביר להניח שהיינו מחליפים את מארה במונחים פסיכולוגיים. מארה הוא שדבגלל הרקע התרבותי ממנו הוא מגיע, ברקע תרבותי אחר הוא היה מגולם באופן אחר.
אני מציינת את זה עבור מי שהמילה ״שד״ מרתיעה אותה. זה לא משנה לסיפור. מה שמשנה הוא שסידהרתא הבין שכל אלה- הם יצירי תודעתו.
וגם זאת לא הנקודה שלי כאן, אלא שסידהרתא נתקל בקשיים עצומים- ובכל זאת המשיך לשבת.
אפשר לספר בקצרה- סידהרתא החליט לשבת מתחת לעץ, החלו קשיים והוא נשאר להתבונן בהם.
אחת הנקודות המעניינות בבודהיזם היא התפיסה שמפרידה את מה שקרה לאיך שהגבנו. זה לא ״מה שקרה לי״ אלא איך הגבתי לזה.
אנחנו חיות בעולם שבו אין כאב ואין עצב, ואם יש אז חייבים מיד להעלים אותו.
אני חושבת שזאת אחת הסיבות שכל כך קשה לנו עם הריון-לידה-תינוק. מהרגע שהתהליך התחיל- הוא (בגדול) עובדה. גם אם לא בא לי.
גם פה השד מארה נוכח הרבה פעמים. אנחנו לא קוראות לו ככה, אבל רובנו מכירות אותו היטב. הוא שולח אלינו את השדים הכי מפחידים שלו.
ואין לנו ברירה אלא להמשיך ״לשבת״- ההריון ממשיך והלידה תגיע.
פחד יכול להיות מנגנון בריא מאוד, ויכול להיות מנגנון מזיק מאוד. אנחנו לא יכולות למנוע את הפחד עצמו, אבל בהחלט יכולות להתאמן באיך נגיב אליו.
Comments