אי שם בשנות השישים דר ברייזלטון (זוכרות אותו מהפוסט הקודם?) חבר לחברת פמפרס והתחיל להפיץ את הבשורה(שתי בשורות ליתר דיוק)- תינוקות מתחילים לשלוט בצרכים שלהם רק בגיל שנה והלאה, יש לחכות עם הורדת חיתול עדשהתינוק יהיה בשל.
מגויסות כאן שתי דיסציפלינות במקביל- שינוי של עובדות ביולוגיות (תינוקות שולטים בצרכים שלהם מהלידה) וגיוס שלהפסיכולוגיה שמדברת כמובן המון על בשלות ומוכנות לפרידה מהחיתול.
לגבי הפסיכולוגיה כדאי להסביר משהו.
פסיכולוגיה היא דיסציפלינה מערבית בלבד.
מושאי המחקר שעליהם התחום הזה מושתת הם מערביים לבנים ממעמד סוציו-אקונומי ספציפי, וזה משנה כי הם מהוויםסביבות ה10% מכלל אוכלוסיית העולם.
זה לא מספיק כדי להגיד משהו על הטבע האנושי, ובכל זאת- אנחנו מתעקשים להגיד.
הגישה הפסיכולוגית (אם בכלל אפשר לקרוא לדבר כזה ״גישה״) שהיתה נפוצה לפני ה״בשלות להוריד חיתול״, היתההתעללות לשמה.
אנחנו מדברות על לקשור פעוטות לסיר עד שיעשו צרכים. להעניש על פספוסים או על אי עשיית צרכים, ורשימת השיטותממשיכה- לא נפרט את כולן.
כך עשו במערב, ובכלל זה גם ברוב ברית המועצות, לפחות בערים.
זאת החלופה שהפסיכולוגיה מכירה, למרות שרוב העולם נהג ונוהג לעשות את הדברים אחרת לגמרי.
ובהינתן חלופה כזאת- ברור שעדיף לחכות ל״מוכנות״ ו״בשלות״, אלא ששתי האפשרויות האלה מפספסות בגדול.
Comments