סטרס ומערכת העצבים שלנו

בואו נכנס ממש טיפה לתוך מערכת העצבים שלנו, כדי להבין ולו קצת איך סטרס עובד אצלנו בגוף, ולמה בכלל זה נושא חשוב.

מערכת העצבים האוטונומית שלנו, זאת שאין לנו שליטה עליה, מחולקת (בצורה מאוד סכמטית כן?) לשניים- המערכת הסימפטטית והפרסימפטטית.

המערכת הסימפטטית היא בגדול כל מה שמאיץ אותנו, עושה אותנו מהירות יותר וחזקות יותר.

הפרסימפטטית, בהתאמה, עושה את ההיפך- מאטה אותנו. הורדת הילוך בלתי רצונית.

שתי המערכות האלה עובדות כמובן ביחד.

הן נועדו לאזן זו את זו, או יותר מדויק כנראה- המערכת הפרסימפטטית מאזנת את הסימפטטית, כמו החברה הטובה הזאת שיודעת להגיד לך מה שצריך כדי להרגיע.

התגובה שלנו לסטרס עובדת כמו נדנדה- תנועה בין הסימפטטית לפרסימפטטית, בניסיון למצוא איזון. כי הגוף תמיד שואף למצוא איזון.

את התגובה לסטרס של המערכת הסימפטטית אנחנו מבינות ממש טוב- אנחנו מתחילות לפעול מהר, אנחנו טורקות דלתות חזק, לוחצות על הגז, צועקות הרבה יותר מדי חזק.

התגובה של המערכת הפרסימפטטית תהיה למשל בהייה אחרי יום ארוך, כניסה ל״פריז״ כתגובה לסטרס קיצוני, ואפילו הירדמות במצבי קיצון - הגוף ״מכבה״ את עצמו כי הוא לא יכול לעמוד בזה (ותחשבו על אימוני שינה בהקשר הזה).

אם אתן זוכרות, התחלנו מזה שמדובר במערכת העצבים האוטונומית שלנו, זאת שלא בשליטתנו.

ובכן, זה נכון, אבל לא מדויק.

יש לנו מפתח שמאפשר גישה מסוימת אליה- הנשימה שלנו.