מה שלא הורג !לא! מחשל

לצערנו, כולנו מכירות את המשפט הזה, בצורת המקורית.

רובנו גדלנו על אופן חשיבה שמניח שסטרס בריא בשבילנו, מחזק אותנו ממש מגיל לידה.

אתן יודעות על מה אני מדברת נכון?

הפחד שהכניסו לנו מלגדל תינוקות מפונקים, אם רק נענה לצרכים הבסיסיים שלהם.

הפחד שהילדים ״יסובבו אותנו על האצבע״, פשוט כי הם מתנהגים כמו ילדים.

האמת היא, שהמערכת שלנו לא עובדת ככה.

כשאנחנו נולדים, המוח שלנו מאוד מאוד לא בשל, מכל מיני בחינות.

למשל ההיפוקמפוס שלנו, שאחראי בין היתר על עצירת התגובה לסטרס, עוד לא יודע לעשות את זה.

תינוקות לא יכולים לעצור את תגובתם לסטרס. הם לא יכולים להרגיע את עצמם.

אבל תינוקות מצטיינים בללמוד. המוח שלנו נבנה באופן אינטנסיבי בשנים הראשונות לחיינו, ואנחנו- ההורים- משפיעים מאוד על איך שהוא יבנה.

חוסר מענה לצרכים של תינוקות- בין אם זה לתת לתינוק לבכות בלי להרים אותו, לענות תינוק ש״ירדם״ בכוחות עצמו, ועוד שיטות רעות כאלה ואחרות- לא מפתחות עמידות לסטרס, להיפך.

במקרה כזה, האמיגדלה שבין היתר מחפשת את איומים פוטנציאליים, תתפתח להיות רגישה יותר ולא תפריד בין מה שמאיים למה שלא בצורה יעילה.

מערכת עצירת התגובה לאיום בהיפוקמפוס תתפתח בצורה פחות מייטיבה.

אלו רק דוגמאות לאיך זה עובד.

בניגוד לאיך שסיפרו לנו שזה עובד.

אבל אנחנו הרי יודעות את זה.

אנחנו יודעות שממצבי סטרס קשים לא יצאנו מחוזקות.

אנחנו יודעות שחוויות טראומתיות לא הפכו אותנו לאנשים מצליחים יותר.

אנחנו יודעות את כל הדברים האלה על עצמנו, ואנחנו לא חייבות להבין מה קורה במוח שלנו בשביל זה.