מה זה בעצם סטרס? קשה להגיד.
אם חייבים (וכנראה שכן), הייתי מגדירה סטרס בתור התגובה שלנו למציאות חיצונית.
ובגדול ככה זה- נולדנו והנה, התחיל הסטרס.
אחד הדברים שחשוב להבין לפני שנכנס לנושא ענק כזה, זה שסטרס הוא לא בהכרח דבר רע.
הוא לא בהכרח לא מייטיב איתנו.
כמויות קטנות של סטרס הכרחיות בשביל ההתפתחות שלנו.
אבל אנחנו לא חיות עם כמויות קטנות של סטרס.
אנחנו חיות עם כמויות אדירות, בלתי נתפסות כמעט של סטרס מתמיד.
ובניגוד למה שסיפרו לנו- מה שלא הורג לא מחשל.
ולמה בכלל אני נכנסת לנושא של סטרס?
כי כשאנחנו מדברות על אמהוּת, הורות, ובטח ובטח התקופה שלאחר לידה- אנחנו מדברות בדרך כלל על קפיצה די גדולה ברמות הסטרס שאנחנו חובות.
( כתבתי בדרך כלל, יש אמהות שנמצאות באופוריה אחרי הלידה, ולא - זה לא מתפוצץ להן בפנים תוך כמה חודשים. זה בהחלט יכול להיות מצב מתמיד שנמשך תקופה ארוכה, ואיזה כיף שככה ).
וסיבה נוספת שאני נכנסת לנושא של סטרס (ותחתיו גם לנושא של חרדות) היא שבאזורנו הסטרס והחרדה הן בגדר מגפה.
ופה אולי כדאי להגיד משהו-
הרבה פעמים אנחנו שומעות את המשפט ״וגדלנו בסדר״, בעיקר בהקשר של גישות הוריות שמנסות לעשות אחרת, בעיקר כתגובה לטענות חזקות או מחקרים שמראים את הנזק האפשרי מדרך שהיתה מקובלת עד כה.
מספיק להסתכל על כמות האנשים סביבנו שסובלים מחרדות כדי להתחיל לתהות- למה אנחנו מתכוונות כשאנחנו אומרות ״בסדר״?
Comments