״כל הפוסטים האלה שלך על חינוך ביתי״

האמת שלא כתבתי אף פוסט על חינוך ביתי. את צמד המילים חינוך ביתי הזכרתי אולי פעמיים.

ובכל זאת רוב התגובות ורוב ההודעות, נגעו לחינוך ביתי.

מענין.

זה מענין כי אני חושבת שזה אומר משהו על האופן בו אנחנו חושבות או רגילות לחשוב.

אם יש למישהו ביקורת על משהו, כנראה שהוא בעד ההפך המוחלט מזה.

כאילו בהכרח חייבים להיות בעד או נגד.

המציאות היא לא דיכוטומית.

אפשר לבקר משהו בלי לחשוב שכוווולם חייבים לעשות את ההיפך ממנו.

בהקשר של גנים- אני כתבתי בשבועיים האחרונים על עצם הרעיון של גן, למה זה לא עובד, לא יכול לעבוד, לא מייטיב עםהילדים ולא עם ההורים שלהם.

בין המציאות של רוב המשפחות בישראל לבין חינוך ביתי יש עוד אלף אפשרויות.

בין שלל המסגרות האלטרנטיביות שקמו פה בשנים האחרונות, יש גם את האפשריות הפשוטות כמו לא לשלוח למסגרותלפני גיל שנה-שנתיים.

כמו לא להשאיר את הילד בגן עד ארבע, גם אם מבחינת מחיר זה אותו הדבר.

לא לשלוח בימים שאפשר להיות ביחד.

ואולי הכי חשוב פשוט לצאת מהקו מחשבה הזה שילדים צריכים להיות רוב הזמן במקום שהוא לא בית עם אנשים שהם לאההורים שלהם.