ילדים זה עם אכזר?

זה שלב כזה שהילד מרביץ

הוא מציק בשביל תשומת לב

הוא מרביץ כי הוא רוצה לשחק איתך

מכירות? אמירות כאלה ששגורות אצלנו בשפה ובחיים, כאילו הם המציאות עצמה, ולא מציאות שיצרנו וממשיכות ליצור.

לפני הכל, כמובן הסתייגות- אין פה סטיגמה על גנים. אין פה אמירה שגן הופך ילד לאלים.

יש לפחות אלף גורמים שמובילים את החברה שאנחנו חיות בה לכיוון בו היא הולכת- יותר אלימה, יותר אגוצנטרית, פחותחומלת, פחות נעימה לחיות בה.

בתוך אלף הגורמים האלה, יש גם גני ילדים. יש מעונות. יש משפחתונים ופעוטונים, אליהם נשלחים תינוקות בני שלושהחודשים, לשמונה ולפעמים עשר שעות ביום.

גן זאת מלחמת הישרדות (אני מתייחסת לכלל הגנים, ברור שיש גם גנים קטנים ומחבקים. הם היוצא מן הכלל), והחזקוהכוחני לא רק שורד, הוא גם מוביל.

זה לא קורה בזדון, זה לא קורה כי זה המצב הטבעי של הדברים. זה קורה כי במבנה הנתון של גנים- אין אופציה אחרת.

לגבי האמירה שככה זה בטבע והחזק שורד, זה מאוד לא מדויק. מי ששורד בטבע הוא מי שמתואם עם הסביבה. אםאנחנו מלמדים באינטנסיביות בשנים הקריטיות הראשונות שמה שצריך כדי לשרוד הוא כוחניות- זה מה שהילדים יפתחו.

כל מי שטיילה בעולם, בעיקר בחלקיו הלא מערביים, בעיקר באזורים הלא מתויירים, יודעת שכל ה״שלבים״ האלהשאנחנו נוטות להתייחס אליהן כטבעיים- פשוט לא קיימים שם.

ילדים בגיל מאוד מאוד קטן לא מרביצים, לא מציקים אחד לשני, לא מתארגנים לחרמות בגילאים יותר בוגרים.

(זה לא אומר שאין שם בעיות אחרות. הפוקוס הוא כרגע על מה שאנחנו קוראים לו ״שלב טבעי״. זה שלב טבעי? מי אמר?).

תמיד יש את הלא כוחני. את אלו שהגופנפש שלהם פועל אחרת. לפעמים הם ניחנים בכריזמה ובטחון עצמי ומצליחיםלסחוף אחריהם בדרכם.

לרוב, השנים הראשונות לחייהם במציאות כזאת, יעצבו אותם ״לדעת את מקומם״, ובהיעדר תשומת לב הורית מודעת- הםיקבלו את המקום הזה בהכנעה.

רובנו עברנו את זה, בצורה כזאת או אחרת.

זה מצחיק שאנחנו עדיין מדברות על ״חינוך מהבית״. הרוב המוחלט של הפעוטות נמצאים במסגרת עוד לפני גיל שנה, ומתראים עם ההורים לשלוש שעות ביום.

אופן הגידול הזה, שהפך באופן אבסורדי לנורמה מוחלטת, הוא כמובן לא הגורם היחידי לכל תחלואות החברה שלנו. אבלהוא גורם מאוד משפיע שנוטים לא לתת עליו את הדעת.