סיפור חייו של בודהה ולמה הוא רלוונטי גם היום
7.
יש כל מיני פרספקטיבות לסיפור על ליל ההארה של סידהרתה- הלילה בו הוא ״התעורר״ והפך לבודהה.
בסיפור המסגרת, אחרי שנים רבות של חיי מלכות, ושנים רבות של חיי סגפנות קיצונית, סידהרתה התיישב בנחישות(או שאולי בייאוש. או שאולי גם וגם) שלא לקום עד שלא ימצא את תשובות לשאלותיו.
בלילה, בזמן שסידהרתה יושב, השד מארה מופיע לפניו ומתחיל להציק לו, כדרכם של שדים.
הסיפור הקלאסי מספר שמארה מנסה להכשיל את סידהרתה בדרכו להארה- הוא שולח לו הפחדות, פיתויים, מחשבות עלכשלון.
אני רוצה להציע קריאה אחרת לכל המעמד הזה.
אני רוצה להציע שהסיפור הזה מספר על התקף חרדה, כנראה התקף החרדה הכי מפורסם בהיסטוריה.
מי שחוותה התקף חרדה מימיה מכירה את השד מארה מקרוב- עם ארסנל ההפחדות שלו, מחשבות על כישלון, הפחדממוות או משיגעון, וכמובן הפיתוי לחשוב שזאת המציאות.
אחת הטקטיקות של מארה, בסיפור של סידהרתה בכל אופן, היתה לומר לסידהרתה שהוא לגמרי לבד.
אין עדים למה שמתרחש פה.
בנקודה הדרמטית הזאת, סידהרתה מניח את ידו על האדמה, ואומר שהוא לא לבד.
והאדמה עונה בשאגה- אני עדה לו.
תמיד יש מישהו.
אנחנו לא לבד.
ואיך סידהרתה יצא מזה?
המסורת מספרת שהוא המשיך לשבת, והבין שהשד מארה הוא לא ממש שד, אלא יציר תודעתו שלו- של סידהרתה.
כך מארה איבד את כוחו.
לכולנו יש שדים, ברמות משתנות של תחכום.
לפעמים אנחנו טועות לחשוב שמדובר בכוחות חיצוניים.
לפעמים אנחנו זוכות לראות שמדובר ביצירי תודעתנו.
אולי לא נגיע לרמות הפרסום של בודהה בהתקף החרדה שלו, אבל אם נדע שאפשר לצלוח את זה כשזה קורה- זה כברהרבה מאוד.
Comments