הרבה פעמים למידה לא נראית כמו שהיינו מצפות

הרבה פעמים למידה לא נראית כמו שהיינו מצפות שהיא תראה, לא רק במה שקשור לפשפושים.

רובנו גדלנו על נרטיב של למידה לינארית, וגם אם הבנו שזה לא ממש עובד ככה במציאות (ובטח לא עם תינוקותופעוטות), אנחנו בכל זאת לא מבינות איך זה כן עובד.

במה שנוגע לפשפושים, יש המון המון גורמים שמשפיעים- לאו דווקא על הלמידה (שמתרחשת בכל מקרה) אלא על מהשקורה בשטח.

יכולות להיות תקופות של מלא פספוסים, של סירוב להתפשפש, של פיפי קבוע מחוץ לסיר/ כיור/ אסלה.

בדרך כלל הכי קשות הן התקופות שחשבנו שכבר זהו- סיימנו עם זה והכל עובד ממש טוב, ומה פתאום עכשיו לחזורחודשים אחורה.

זה יכול להיות קשה, זה יכול להיות מייאש, וזה כמובן מאוד מאוד מתסכל.

אבל אפשר להסתכל על זה גם אחרת- כל התקופות האלה, בלי יוצא מן הכלל, הן חלק מהתהליך ולא סטייה ממנו.

הן לרוב לא קורות כי ״עשינו משהו לא בסדר״ (כולנו תוהות לגבי זה לפעמים), אלא כי ככה התהליך נראה- כל כמה זמן צריךלעשות התאמה מחדש.

זה יכול להיות קשה לעשות דברים לא כמו כולן.

זה קשה, בין היתר, כי אין כל כך על מה להתבסס וממי לללמוד, ולא פשוט להבין מה תקין ומה פחות.

זה קשה עוד יותר למי מאיתנו שמוקפת באנשים שרק מחכים להגיד ״אמרתי לך שזה לא יעבוד״.

לא רק שזה כן יעבוד, זה כבר עובד.

ככה בדיוק זה אמור לעבוד.