דרך הסיגופים - סיפור חייו של בודהה ולמה הוא רלוונטי גם עכשיו

4.

אחרי שעזב את הארמון, בחר סידהרתה בדרך הפרישות והסיגופים.

הפרישה ליער היתה מאז ומתמיד חלק ממארג הקיום בהודו- זה חלק ממהלך חייו של האדם.

מה עושים כשפורשים ליער? שאלה טובה.

התשובה הכללית והמערבית היא ״עבודה רוחנית״/ ״עבודה פנימית״/ ״מדיטציה״/ ״יוגה״ (לא במובן המערבי שלהתעמלות)/ ״עבודה רוחנית״. כל אלו הן מילים כלליות שאומרות בגדול- אנחנו לא בדיוק יודעים.

אנחנו יודעים שקורה שם משהו, איזושהי טרנספורמציה של האדם, איזושהי תמורה תודעתית.

אנחנו יודעים שאלו שבחרו בחיי הפרישות לוקחים על עצמם סיגופים קשים, (שנקראים בשם כללי ״יוגה״, לא במובן המערבישל התעמלות).

אנחנו יודעים שמדובר באופן חיים מאוד מאוד קיצוני.

הפרישה אל היער היא פרישה מהחברה. פרישה מהמוסכמות החברתיות ולפעמים גם מה שנראה לנו מוסכמות אנושיות.

אבל גם אצל אלו שעזבו את החברה יש חלוקה לקבוצות ותתי קבוצות. לחיים מחוץ לסדר החברתי יש סדר משל עצמם, מדוקדק מאוד.

המסורת מספרת שסידהרתא הצטיין בחיי הפרישות.

אבל למרות הצלחותיו בתחום הסיגוף, הוא לא מצא את התשובה לשאלה שהוציאה אותו מביתו - הוא לא מצא את סיבתהסבל וגם לא את פתרונה.

עוד מספרת המסורת, שיום אחד בעודו יושב בתרגול מדיטטיבי עמוק, עברה באזור נערה ונתנה לו קערת אורז מבושל.

סידהרתה לקח את האורז, ואכל אותו.

מלוויו הסגפנים עזבו אותו באכזבה- הגורו הגדול ״נשבר״, עזב את הדרך.

ככה, לפי המסורת, התחילה להיוולד ״דרך האמצע״, קו מנחה בתורתו של הבודהה. סיפור חייו מהווה מטפורה לאמצע הזה- לא חיי שפע ותענוגות, לא חיי פרישות וסיגופים.

שני הקצוות מלאכותיים- הם מפעילים מניפולציה על המציאות, בין עם בהימנעות מכוונת מסבל או בחיפוש מכוון אחריו.

לכן התוצאה היא אותה תוצאה- הימנעות מהמציאות כמו שהיא.

זאת תופעה שמוכרת לרובנו מהחיים עצמם- דרכים הפוכות מובילות הרבה פעמים לתוצאה זהה.

אפשר לתרגם את זה למתמטיקה- על ציר המספרים, הערך המוחלט (ערך מוחלט הוא מרחק מהאפס) של חמש זהה לערךהמוחלט של מינוס חמש. דרך האמצע אם ככה תהיה האפס.

אפשר להגיד (ובאותה נשימה גם להסתייג מאמירה זו) שהבסיס של התרגול הבודהיסטי הוא החיפוש העדין אחר האמצעהזה.

משהבין סידהרתה שאת התשובה למה שמטריד אותו הוא לא ימצא בסיגופים ביער, התיישב תחת עץ בהחלטה להמשיךלשבת עד אשר יימצא תשובה לשאלותיו.