דברים שחשוב שנדע, גם אם בחרנו לגדל תינוק עם חיתולים

דברים שחשוב

תינוקות במערב בוכים יותר משאר העולם. זה דבר ידוע, שכנראה נובע משילוב של הרבה סיבות- למשל מחסור בתנועה(תינוק אמור להיות במנשא, לא בעגלה), למשל אורח החיים שלנו (מעט מדי זמן בחוץ, רעש באוזניים, רעש בעיניים, זיהוםאור, זיהום אויר, וכו וכו), למשל התזונה שלנו (המון המון מזון מעובד).

כל אמא שגידלה תינוק בלי חיתול יודעת שכמות נכבדת מהבכי שלהם היא בגלל הצורך להתפנות.

בעיקר בחודשים הראשונים אבל גם לאורך כל השנה הראשונה לחיינו- אנחנו בוכים כשאנחנו צריכים להתפנות.

זה יכול להיות כך כך מתסכל עבור אמא שלא מודעת לזה- תינוק שלא רעב ולא עייף ובוכה. יכול להיות שהוא פשוט צריךלהתפנות.

אומרים ששליש מהבכי של תינוקות הוא בגלל צרכים. בחודשים הראשונים, פיפי יכול להיות גם כל רבע שעה, בעיקר בשעותהבוקר. ובכל פעם יהיה מלווה בבכי.

כי זאת הדרך שלנו לתקשר כשאנחנו קטנים.

כל היונקים מלמדים את הגורים שלהם להתפנות באופן אקטיבי.

כל מי שגידלה גורי חתולים בשבועות הראש

ומים לחייהם יודעת שצריך לגרות את האזור עם צמר גפן רטוב כדי שיעשו פיפי (בטבע האמהות פשוט מלקקות אותם).

כך כל היונקים.

גם אנחנו אמורות ללמד את הגורים שלנו להתפנות באופן אקטיבי. אלא שאנחנו לא עושות את זה לרוב. התוצאה? הם לאמתרוקנים.

כל מי שאי פעם התאפקה יודעת שזה מתכון בדוק לכאב בטן. לגזים.

תינוקות סובלים מגזים (בעיקר במערב!) מכל מיני סיבות, וזאת אחת מהן, ואולי העיקרית.

תינוקות נולדים מודעים לצרכים שלהם.

מי שילדה בבית חולים- זוכרות שהאחות במחלקה אמרה שהם בוכים כי הם רטובים, או כי הם עם קקי?

ובכן, האחות טעתה.

בחיתול חד פעמי לא מרגישים רטיבות, לא בפנים ולא בחוץ.

הבכי הוא כי הם צריכים להתפנות, כי קורה להם משהו בגוף שמצריך תשומת לב.

זה לא אומר שאנחנו אמורות להרגיש אשמה אם בחרנו לגדל תינוק עם חיתול.

אשמה היא תגובה אוטומטית שלרוב לא מיטיבה איתנו.

אבל זה יכול לאפשר לנו הבנה טובה ועמוקה יותר של התינוק שלנו. תמונה פחות מפולטרת של המציאות.

של מה שעובר עליו.

של מה שעובר עלינו.

של מה שאנחנו עוברים ביחד.