בלי חיתולים

כמה עובדות על צרכים ועל תינוקות:

תינוקות מודעים לצרכים שלהם - חלק מגיל כמה ימים, חלק ממש מהלידה. הם יודעים כשהם צריכים להתפנות. קצת מוזר שכל היונקים נולדים מודעים לצרכים ותינוקות אדם יכולים לחיות גם שלוש שנים בלי המודעות הזאת, לא? אז זהו, שלא. גם תינוקות אדם נולדים מודעים לצרכים שלהם.

תינוקות מסמנים לפני שהם מתפנים - לרוב בבכי מסוים, לפעמים בתנועות ספציפיות. המערכת שלנו כל כך חכמה, נולדנו עם היכולת הזאת. ככה, בלי שנעשה שום דבר.

תינוקות *לא* עושים פיפי מתוך שינה! למעשה, היונק היחידי שעושה פיפי מתוך שינה הוא ילד שגדל עם חיתולים. המנגנון הביולוגי שלנו בנוי ככה שנתעורר כשיש לנו פיפי. מהרגע שנולדנו, ולא מגילאי 3-4-5, כמו שאנחנו מכירות.

מה שאנחנו עושות, בלי להבין כמובן שזה מה שאנחנו עושות, זה לשבש את מנגנון המודעות לצרכים. התרבות שלנו מצטיינת בלקחת מערכת שעובדת נפלא, לשבש אותה לחלוטין, ואז להציע פתרונות פלסטר- כאלה שלא באמת פותרים או מטפלים ובדרך כלל כרוכים גם בקניית מוצרים ותתי מוצרים.

זה קצת מצחיק לכתוב, אבל אנחנו מלמדות תינוקות להתעלם מהמודעות שלהם לצרכים. בשנת חיינו הראשונה אנחנו לומדים יותר ממה שנלמד במשך כל חיינו. ההישרדות שלנו תלויה ביכולת הלמידה הזאת. ובלי שאנחנו בכלל יודעות מזה, ההתעלמות שלנו מהמודעות שלהם, מהסימונים שלהם, מלמדת אותם להתעלם מהמודעות של עצמם.

תינוק מסמן לנו שהוא צריך להתפנות, וכשאנחנו מתעלמות בעקביות מהסימונים של התינוק (כי אנחנו פשוט לא יודעות שזה מה שהוא עושה)- הוא מפסיק לסמן (בדרך כלל תוך 4-6 חודשים) ולומד להתעלם.

תינוקות שגדלו עם חיתולים לא לומדים להתרוקן. מכירות את הרגע המתסכל שבו ״הרגע החלפתי חיתול והוא מיד עשה עוד פעם?״ אז מעבר לתסכול שלנו, יש פה גם תינוק שמסמן ומתאפק, וזה גורם כמובן לכאבי בטן וגזים.

חשוב מאוד להבין, שלגדל תינוק בלי חיתולים זה לא אומר ללמד אותו להתפנות רק כשלוקחים אותו להיפך!!! ההורה הוא זה שצריך ללמוד מתי התינוק צריך להתפנות ולקחת אותו. האחראיות כולה של ההורה- להבין את המנגנון הזה (או במקרה שלנו, לגלות שהוא קיים), להכיר את התינוק שלך ואת הסימונים שלו, לקחת אותו להתפנות בעת הצורך.

כי ככה זה תינוקות- הם תלויים בנו לחלוטין.

אז איך עושים את זה? ממה מתחילים? איך נמנעים ממצב שבו כל הבית פיפי ונשארנו בלי חברים והמשפחה חושבת שאנחנו משוגעים?

בפוסט הבא