בחודשים הראשונים לחיינו

בחודשים הראשונים לחיינו אנחנו לא יודעים להתרוקן כמו שצריך.

עשיית צרכים דורשת קואורדינציה בין השרירים- גם להרפות וגם לאמץ בו זמנית, מדובר בפעולה מורכבת. מיומנות נרכשת.

בחודשים הראשונים לחיינו אנחנו לרוב עושים רק

את מה שבורח.

אני כותבת לרוב, כי רובנו גדלנו עם חיתול, ורוב התינוקות באזורנו אינם מפושפשים.

בגלל שאנחנו לא יודעים להתרוקן, וההורים שלנו לרוב לא מודעים לכך שזה משהו שצריך ללמד, אנחנו רוב הזמן נהיה עםצורך שלא בא על סיפוקו.

כשאנחנו מפשפשות תינוק מגילאי לידה או כמעט לידה, אנחנו מלמדות אותו להתרוקן בצורה יעילה.

אנחנו מלמדות (באופן אקטיבי) להתפנות.

(כמובן שזה לא הדבר היחיד שאנחנו מלמדות, כמובן שזה לא הדבר היחיד שהתינוק לומד. אבל בואו נתפקס על זה רגע).

זה טריקי, כי בניגוד לצרכים אחרים כמו אוכל- אם לא נלמד תינוק להתפנות, הוא ילמד לבד באיזשהו שלב.

מה שצריך לצאת יצא, כך או אחרת.

אבל כמו לדברים אחרים- יש לזה מחיר.

המחיר בדרך כלל יהיה יותר גזים, יותר בכי, פחות תקשורת, פחות קשב.

זה לא אומר שאם נפשפש מגיל לידה לתינוק לא יהיו גזים, או בכי, או שנהיה הורים טובים יותר.

זה כן אומר ש(סביר להניח) שהתינוק שלנו ילמד להתרוקן בצורה יעילה יותר ויותר מהר.

זה כן אומר ש(סביר להניח) שהחוויה הראשונית שלו תהיה חוויה נעימה של הבנה וקשב.

זה כן אומר ש(סביר להניח) נבין את התינוק שלנו והצרכים שלו בצורה עמוקה יותר.