בואו נדבר רגע על גני ילדים

גני ילדים. נושא נפיץ, אני יודעת.

לפני הכל- הבהרה חשובה- אני לא טוענת פה בשום מקום ובשום צורה שהורים בחינוך ביתי הם הורים טובים יותר, וגם לאשילדים בחינוך ביתי הם ילדים שטוב להם יותר.

מציאות היא דבר הרבה יותר מורכב מזה.

הרעיון פה הוא לבחון את עצם הרעיון של גן, ואת המציאות שגני ילדים יוצרים.

גן ילדים זה לא דבר טבעי.

חשוב לציין את זה, כי זה לא תמיד ברור.

גני ילדים לא היו מאז ומעולם, גני ילדים לא קיימים בכל מקום בעולם.

גן אינו שלב טבעי בהתפתחות של תינוקות, פעוטות או ילדים.

אז למה בעצם יש לנו גני ילדים? ואיך הגענו למצב שכמעט כל הילדים נמצאים שם?

מי שצריך את גני הילדים זאת המדינה. מהסיבה הפשוטה שהורים הם כח העבודה שלה והיא צריכה אותם פנויים לעבוד.

זאת נקודה שחשוב להבהיר, כי הגנים לא קיימים בשביל ילדים ומתוך חשיבה על ילדים.

חשוב להבין את המוטיבציה הזאת, כי התרגלנו לחשוב הפוך.

כשאנחנו מבינות שגן זה לא המקום הטבעי שילדים אמורים להיות בו, אפשר להתחיל לחשוב על הנושא הזה, מכל מיניזוויות.

גן אמור להוות תחליף לבית, לחקות התנהלות של בית ולא להיפך- אנחנו לא אמורות לנסות לחקות בבית את מהשקורה בגן.

גן הוא לא שלב הכרחי בהתפתחות- גם לא בהתפתחות חברתית, כמו שלפעמים מפחידים אותנו.

גן לא הופך ילדים לעצמאיים יותר.

גן לא בהכרח (ולעיתים בהכרח לא) תורם לבטחון העצמי של ילדים.

ילדים לא צריכים להיות בגן כדי להתפתח, ובטח לא כדי ללמוד.

כל זה לא כדי להגיד שהכל רע בגן- חשיבה מכלילה היא בדרך כלל חשיבה שמפספסת.

אבל חשוב מאוד לשים סימן שאלה גדול על הסטיגמות הנפוצות האלה לגבי גני ילדים ותפקידם בהתפתחות- ולוּ רק כדילהבין שלשלוח לגן זאת בחירה (ורצוי מושכלת) הורית ובשום צורה לא חובה טבעית.