בואו נדבר רבע על מוטיבציות

בהקשר של פשפושים זה נושא שעולה לא מעט- החל מהרמת גבה על ״למה את עושה את זה לעצמך״ ועד לשאלות בסגנון״איך אני עושה שעד גיל שנה וחצי הוא הולך לשירותים וגמרנו עם זה״.

המוטיבציה המייטיבה ביותר לגדל תינוק בלי חיתולים היא- כדי לגדל תינוק בלי חיתולים.

זאת לא התחכמות.

כמעט כל מוטיבציה אחרת נידונה לכישלון.

למה? כי לגדל תינוק בלי חיתולים זאת התמסרות. והתמסרות ללא התמסרות זאת עבודה קשה.

כשאנחנו עושות משהו במטרה ש…, קיומה של המטרה יכולה להיות מכשלה גדולה מאוד.

מטרות הן ענין מתסכל- קודם כל כי הרבה פעמים כשמגיעים למטרה, היא לא נראית כמו שדמיינו.

מעבר לזה, מטרות גורמות לנו לפספס המון דברים בדרך. לפעמים זה בסדר. לפעמים זה חבל.

ועוד ענין עם מטרות, שהן מניחות לרוב התקדמות לינארית בלי (יותר מדי) סטיות מהדרך.

כשתינוקות גדלים בלי חיתולים, התקדמות לינארית היא הדבר האחרון שאפשר לצפות שיקרה.

ההתקדמות היא ספירלית, עם המון סטיות מהדרך (שהרבה פעמים נראות כמו חזרה אחורה, אבל הן לא).

🪷 כמעט תמיד, כשמישהי פונה אלי לליווי ועזרה בתהליך של פשפושים, אנחנו משקיעות הרבה זמן בהתבוננות והבנה שלהמוטיבציה שלה.

זה חשוב להבין מאיפה אנחנו פועלות.

זה חשוב להבין את הסיבות העמוקות שלנו.

🪷 לגדל תינוק (בכלל, ו)בלי חיתולים בפרט זה תהליך.

לא רק התינוק גדל- גם אנחנו גדלות לתוך האמהות שלנו. המוטיבציה שהתחלנו איתה תעבור כנראה עוד עשרות גלגוליםושינויים, אם רק ניתן לה.