אה נו, כי זאת ילדה ראשונה

אה נו, כי זאת ילדה ראשונה

משפט ששמעתי המון. משפט שכל אמא שומעת המון.

המשפט הזה מגיע בשני סוגים- במצבים של השקעה או בסיטואציות של דאגה.

בעיני בשני המקרים הוא מיותר לחלוטין.

כשמדובר בתינוק, יש את הרצון (הטבעי מאוד) לעשות את המעל ומעבר. להתמסר כל כולך ליצור הקטן הזה. וכשמדובר בתינוק ראשון- זה במידה רבה גם אפשרי.

לפעמים, כשמשהו סביב התינוק מדאיג אותנו, הדאגה תהיה חסרת פרופורציות. חוסר הפרופורציות הזה מגובה היטב במסע ההפחדות שאנחנו עוברות מתחילת ההריון, תוך כדי הלידה וכמובן אחריה.

לרובנו אין ניסיון עם תינוקות. עבור רובנו, התינוק הראשון שנטפל בו יהיה התינוק שלנו.

בשני המקרים, המשפט הזה - זה ילד ראשון - מגיע כדי לתאר את ההגזמה שלנו, כפי שהיא נראית מהצד. זה כשלעצמו לא חייב להיות דבר מזיק. אז מה פה לא בסדר?

אין סיבה לגדל ילד ראשון כאילו הוא ילד שלישי. לא רק שאין סיבה, אין דרך לעשות את זה. כי ללמוד להיות אמא זה לא רק לפעול לפי עצות. ללמוד להיות אמא זה לא להישמע לקולות חיצוניים. ללמוד להיות אמא זה תהליך שקורה בעיקר בגוף. הידיים לומדות, והלב לומד.

זאת למידה שמחייבת ניסיון, שמחייבת לחוות את הדברים ולא רק לשמוע עליהם. זאת למידה שמחייבת ניסוי ותהיה. זאת למידה שמחייבת את התינוק הספציפי הזה ואותך הספציפית הזאת בזמן המסוים הזה.

אה נו, כי זאת ילדה ראשונה שלך. כן. בגלל שזאת ילדה ראשונה שלי. ואני כל כולי שם, בלמידה, בטעויות, בתגליות החדשות שקורות כל יום. כולנו היינו שם. ככה ורק ככה, לומדים להיות אמא.